פשטידת פסטה

#מאכל_ליבי, כמידי יום רביעי – הסיפור של היום הוא לא סיפור על ליבי. כבר כמה ימים שאני ירודה, מרגישה נטולת אנרגיות, חלושעס בכל תנועה. כל משימה קטנה נראית לי מורכבת. החלטתי להסיר את הפיל הלבן שבבית, להפסיק לחיות עם דלת של חדר סגורה, עם פחד לראות חפצים של ליבי, עם חשש מה לעשות איתם. ידעתי, שאני לבד לא אצליח לפנות את הארון שלה, אז הזמנתי את לי, בחורה מהממת, רגישה וטובת לב, באה לתת עבודה עם חיוך, ויחד עם מאיה, שתיהן צללו למשימה – לפנות את החפצים של ליבי. הייתי שבורה. אבל החיים מזמנים אליי אנשים טובי לב, ואתם בטח זוכרים את מאי, בעלת הקייטרינג המועדף על המשפחה, מאי שכל מה שהיא מכינה הוא מטעם, שיודעת להפוך כל אירוח למיליון דולר. אז מאי התקשרה בבוקר לשאול מה נשמע, וכבר ב'הלו' שלי הבינה שלא משהו. היא אמרה – אני באה, נכין יחד אוכל טעים. והמתוקה הזאת הגיעה, הרימה אותי מהספה "יאללה שלי, בואי נכים למאיה ארוחת צהריים. זוכרת את פשטידת הפסטה שליבי כל כך אהבה ואת הקרקרים שהייתי מכינה לה בארגזים? הבאתי את כל המצרכים, בואי נכין". אז הכנו. ודיברנו, והזמן עבר, וישבנו לאכול, והיה טעים טעים, ובכיתי, וצחקתי, וגמרתי כמעט לבד את כל התבנית.