ליבי הייתה קרן השמש האישית שלי, קרן שמש בימים טובים אבל בעיקר בימים שהיו גם קצת יותר חשוכים, קרן שמש שהאירה בכל בוקר ובשעות הקטנות של הלילה, קרן שמש שהייתה נכנסת למשרד בחיוך ובצחוק מתגלגל שלא מאפשר לך לא לחייך. ליבי אהבה לצחוק, אהבה לעשות שטויות, נהנתה מהחיים, אהבה לרקוד, אהבה לחקור דברים חדשים, לשאול שאלות ובעיקר אהבה לאכול ולזלול. ליבי הייתה מטר וחצי של לב מזהב ונתינה אינסופית לכל מי שרק היה מצייץ. ליבי הייתה קצינה אמיצה, מסורה, אחראית וגיבורה, כזו שלא פוגשים בכל יום, בלי פחד ועם הרבה חוצפה כי ידעה ששום דבר לא יעצור אותה מלהצליח. בילבי תמיד אמרה שאני האישה הכי חזקה שהיא מכירה, אבל ביום שעזבה המצב השתנה והיא מאוד מאוד חסרה. אני חוזרת בכל יום להודעות ולשיחות שלנו, בוהה בך בתמונות, שומעת את הצחוק שלך בלופים בעוד סרטון וכל לילה מקווה שגם הלילה תבואי לבקר אותי בחלומות. אני עדיין לא מאמינה שאת איננה, שצריך לדבר בלשון עבר, שהסרטונים והתמונות שאת חיה בהם הפכו לזיכרון מתוק מימים בהם בילינו יחד שעות. מקווה שאת מאושרת שם למעלה וגם שם את רוקדת, צוחקת, מחייכת ומשגיחה עלינו. מחכה ליום בו ניפגש שוב אוהבת אותך עד אינסוף מתגעגעת כואבת ועצובה וכפי שאת ליבי, תהיי איתי בלב לתמיד. שני