ליבי הייתה חברה טובה שלי, חברת נפש, חברת אמת. ליבי היא מסוג האנשים האלו שמאוד קל להתחבר אליהם, אוהבת אדם אוהבת אנשים קשובה ואיכפתית. לכולם! ליבי הייתה מקום מפלט, ממש ככה. ולא רק לחברים קרובים. היא הייתה פינה חמה של כל אחד, הייתה קשובה לחברה שלא תמיד היו בטוב, אנשים בודדים יותר, סתם כאלו ביום רע היא תמיד הייתה שם בשביל להרים את המצב רוח ולהראות שמישהו מקשיב להם ונמצא פה בשבילהם. לליבי היו 2 אהבות גדולות בחיים. ים ובעלי חיים. ים זה היה הבית שני שלה, כל הזדמנות היא הייתה בים, לשחק מטקות, להקפיץ, להשתזף, לשחות, לגלוש ומה לא? החוף צמוד לקו השטיפה היה המקום האהוב עליה בעולם. ובעלי חיים, וואו איך היא אהבה בעלי חיים. הכלבים שלה יוגי וטוי, כלבים אחרים, סוסים, חתולים, פרות, ואפילו אפילו עכברים (זה אני אומר מנסיון). השיחות שלי עם ליבי התחלקו ל-2. סתם לשאול מה קורה, מה נשמע ולהתעדכן על דברים שקרו. או לשאול מתי הולכים למסיבה. ליבי רקדה תמיד! שהתארגנה ליציאה, שאכלה אוכל טעים, שהייתה בדרך הביתה מהצבא, כל הזדמנות כל מה שמסמן שמחה היה מלווה בריקוד. ליבי אהבה הרפתקאות וחיה כל הזמן כאילו החיים הם הרפתקאה אחת גדולה. השיר שלי ושל ליבי נקרא: last day on earth באופן נורא אירוני.. היינו שרים אותו באוטו בצרחות לא הגיוניות, וככה באמת היה. ליבי חיה את חייה כאילו כל יום הוא היום האחרון ולא עשתה חשבון לאף אחד. מתגעגע אלייך המון המון! אוהד.