אני רוצה לספר לכם קצת על ליבי. היי, אני יאיר והייתי המפקד של ליבי. מפקד זו מילה גדולה מידי, כי איך אפשר לפקד על ליבי? כשנפגשנו בפעם הראשונה היא שאלה אותי אם אני הקמב״ץ החדש, לפני שהספקתי לענות שכן היא כבר ירתה לכיווני רעיונות ודברים חדשים שהיא רוצה לעשות בחמל. היה לי ברור שמדובר במשהו אחר, מאותו הרגע זכיתי בבעלת בית קטנה ומלאת לב שמנהלת את כל מה שתחתיה והאמת, גם את מה שמעליה בסדר מופתי ובדיוק נדיר. ועם חיוך כמובן. תמיד מחייכת. למשך כל אותה תקופה, ידעתי שזה עניין של זמן עד שזה ייגמר אני הרי לא יכול שלא להוציא אותה לקורס קצינים, זה היה בראש שלה מהרגע שנכנסה לצבא והאמת, לא פגשתי מישהי כל כך מתאימה עם יכולות כמו שלה מעולם. ביום שהנחתי את ליבי בבהד 1 הבנתי שהפסדתי ברמה האישית בגלל המרחק ממנה אבל ככ זכיתי לראות אותה מתפתחת, מפקדת ומשפיעה והכי חשוב, נהנת ומלאת גאווה עצמית. ופה כל הסיפור, ליבי תמיד שם, עם אנרגיה. עם חיוך, תמיד אומרת את מה שצריך להגיד ובדיוק בזמן המתאים. היא הייתה מסתכלת בעיניים גדולות על כל מה שרק רצתה ואין סיכוי שלא השיגה. והאמת, זה חסר ברמה הכי כואבת שאפשר לדמיין. מהרגע שנפרדנו ממך אני מסרב להבין שאת לא חוזרת והפגישה האחרונה שלנו כבר קרתה. אבל אני מבין יותר כמה את בן אדם נדיר, כמה הייתה לי זכות להיות כל כך קרוב אלייך. כמה אני זכיתי בך. מרגי, אני אוהב אותך ומתגעגע בכל יום יותר. אז יאללה מתי את חוזרת?